בחמש וחצי בבוקר, ישבה דוקטור לנה גורין לשולחן הגבוה במרכז המעבדה ואחזה את ראשה בשתי ידיה. חלל מעבדת המחקר המרכזית של חברת "Innovative Fragrance Ltd" המואר בעשרות פלורסנטים היה ריק מאדם. שולחנות מעבדה לבנים ונקיים הציגו עליהם אין ספור בקבוקי כיול ומבחנות עם נוזלים ומוצקים בשלל צבעים. מאחורי חלונות שקופים עבדו מערכות הסינתזה, בהן גולות זכוכית, צילינדרים וצינורות עם נוזלים מבעבעים, זורמים, ויוצרים חומרים חדשים.
חלוק לבן כיסה ברשלנות את כתפיה של לנה שרעדו מעט. על שולחן מולה עמדו שני בקבוקונים קטנים.
מכשירים אנליטיים מתקדמים הפיקו ברקע צלילים מרוצים של עבודה סדירה. על מסכי המחשב הופיעו דיאגרמות. היא הזדקפה, פתחה את המכסה של בקבוקון עם נוזל כתום וקירבה אותו לאפה. שאבה בכוח את האוויר, החזיקה כמה שניות בלי לשחרר, נשפה, סגרה את המכסה והניחה אותו על השולחן. היא הביטה על הדף מולה וקראה "ניחוח הדרים אקזוטי המשלב גווני היביסקוס הודי עם ניחוח מתקתק של פרחי בר". היא לקחה בידה את הבקבוקון השני המלא בפולי קפה, פתחה אותו, קירבה לאפה והריחה בכל כוחה. אחרי שתיים שלוש דקות של בהייה בחלל הקפוא של המעבדה לנה חזרה על פעולת ההרחה. מחשבות רצו בראשה במעגלים: מה אעשה? איך אפתח את החומר החדש? איך אדע להרכיב את התערובת המתקדמת של הניחוח ? איך אחליט מה להוסיף ומה להוריד אם אני לא מריחה כלום? השטויות שהם כתבו לי על הדף לא נותנות לי כלום. אני חייבת להרגיש. היא הפילה את ראשה על ידיה ודמעות עלו בגרונה.
זיכרון ישן עלה בראשה. לנוצ'קה בת הארבע יושבת על ספה כחולה אחרי שחזרה מהגן, אוחזת בכרית השינה שלה בשתי ידיה. היא מקרבת אותה לאפה, שואבת פנימה את הריח המתוק-חמוץ שממלא את אפה ומציף את מוחה ברוגע. "שוב את מריחה את הכרית?"- קולה העז של אימה נשמע מאחוריה "מתי תפסיקי עם ההרגלים המגונים שלך? את כבר ילדה גדולה. זה דוחה ממש!"- היא נוזפת בה. לנה מזדקפת ומרחיקה את הכרית. " לא אעשה את זה יותר. מבטיחה לך אמא" – היא ממלמלת ומנסה בכל כוחה לעצור את הדמעות. שנים אחרי זה ניסתה להיגמל מהרחת הכרית, אך בלילות, ההרגל היה חזק ממנה. היא הייתה מריחה את הכרית בסתר, כדי להרדם. היא הטביעה את ראשה בתוכה, חקרה עם אפה עד שמצאה את האזור שהריח הכי החזק, נשמה אותו לתוכה ונגעה בעצמה. אחרי שהייתה גומרת, הייתה נרדמת מיד.
לנה נתנה לראשה ליפול על שולחן המעבדה בין שני הבקבוקונים. היא עצמה את עיניה. זיכרון נוסף שלא עלה בה שנים הופיע.
"בנות תראו מה היא עושה! מסניפה את הכרית ומזיזה את הרגליים מתחת לשמיכה סוטה מגעילה!"- קול צווחני ואור חזק שברו את הדממה של מגורי הבנות במחנה הקיץ של צופים באמצע הלילה. חמש בנות בפיג'מות עמדו סביב המיטה שלה וקראו בקול רם "סוטה! סוטה! סוטה!". בתנועה אחת היא זרקה מעליה את השמיכה שכיסתה אותה קפצה על רגליה, דחפה את אחת הבנות בכל כוחה ורצה לשירותים. "סוטה! סוטה!" הדהד אחריה. היא נכנסה לתא השירותים המצחין, נעלה את הדלת ופרצה בבכי . היא ישבה על האסלה המטונפת עד הזריחה. אז הבטיחה לעצמה שלא תריח את הכרית ולא תאונן יותר לעולם.
לימים נהגה להתבשם בבושם של אמה, בושם צרפתי בבקבוקון שחור עם עיטורי זהב שאביה העניק לה כמתנת יום הולדת. אז שמה לב, שהיא לא מריחה יותר. אפילו לא את הריח המתוק של הבושם שאהבה מאוד. ריחות השתן בכניסה לחדר מדרגות של ביתה לא הציקו לה יותר. ריחות הבישולים של אמה נעלמו לה כמעט לחלוטין. בהתחלה זה היה לה מוזר ומפחיד. היא הבינה שהפסיקה להריח והבנה זו התחזקה, כשחושיה האחרים התחדדו.
בשנה האחרונה, מאז שהתחילה לנהל את מעבדת מחקר ופיתוח של חברת "Innovative Fragrance Ltd", היעדר תחושת הריח הפך לעניין. החברה עסקה בפיתוח של חומרי ריח בעלי ניחוחות חדשים עבור חברות קוסמטיקה מובילות בארץ ובעולם. לנה אהבה ליצור חומרים חדשים ומתקדמים, לזהות את התכונות החדשות. היא הרגישה שזה היעוד שלה. חוקרים אחרים במעבדה עזרו לה באפיון של ריח החומר, אך היא ידעה שזה לא מספיק מדויק. היא רצתה להרגיש את הריחות בעצמה. לתאר אותם. במשך חודשים הייתה מגיעה למעבדה בבקרים כשאף אחד לא נמצא ומנסה בכל כוחה להחזיר לעצמה את חוש הריח.
צליל הודעת ווטסאפ שבר את רעש מכשירי המעבדה. לנה פתחה את עיניה והביטה בטלפון שלה "בוקר טוב אהובתי"- הבהבה ההודעה מירון על המסך הקטן. חיוך עלה על פניה.
הם הכירו באתר האינטרנט לאקדמאים לפני כחודשיים. הוא היה שונה בנוף האתר. בין השורות הכתובות על מסך המחשב, ידע להפתיע אותה."רוצה לקחת אותך לרקוד היפ-הופ איטי"- כתב לה. "אין דבר כזה"- לנה ענתה לו בביטחון של מנהלת. מיד שלח לה כמה שירי R&B איטיים ששבו את לבה. היא ראתה את עצמה נעה לצלילי המוזיקה "השחורה" והתגרתה מעצם המחשבה. הוא הציע לקחת אותה לסיבוב ברים בעיר, להכיר לה את חיי הלילה של תל אביב. אחרי כמה ימים של התכתבויות לעומק הלילה, הם החליפו תמונות. כשפתחה את התמונה ששלח, לנה הבינה מיד שהיא צריכה להמשיך הלאה ולכתוב לירון שזה לא מתאים לה. הוא לא "הטעם שלה". היא אמרה לו זאת בעדינות בשיחת הטלפון. אך המילים נתקעו בגרונה. "הכל בסדר מקסימה"- הוא אמר לה בקול נמוך ורגוע, "אני מבין אותך. אני לא נפגע ולא נבהל. בואי נפגש פעם אחת. נשב על הבר, נשתה משהו ונדבר. אם לא יהיה לך כיף, נצא החוצה ונפרד כידידים". מה יש לי להפסיד, חשבה לעצמה בסוף יום העבודה הארוך כשישבה מול המחשב במעבדה וצפתה במנקים השוטפים את הרצפה. אצא לבלות קצת.
הוא אסף אותה בתחנת הרכבת "תל אביב השלום" ביום גשם ראשון של סוף הקיץ. "את יפיפייה"- היה המשפט הראשון שאמר לה כשהתיישבה לידו. היא הביטה בו מקרוב. הוא נראה בדיוק כמו בתמונה ששלח. לא "הטעם שלה". לא בראד פיט בלונדיני עם שיער ארוך ולא חאבייר ברדם ספרדי קלאסי. גבר בן ארבעים, גובה בינוני, גוף חזק ושרירי, קירח עם זקן צרפתי. אנטי- תזה לגיבור הרומנטי שדמיינה לעצמה, ושונה לגמרי מגברים צעירים שיצאה איתם לפניו.
היא הרגישה נינוחה לידו. השיחה זרמה בקלילות בדרך לפלורנטין. הם התיישבו בפינת הבר הארוך שהיה בשעה זו כמעט ריק, הזמינו בירות והקשיבו למוזיקה. ירון לקח את ידה, סובב אותה, ליטף בעדינות, קירב לפניו והריח. זרם תשוקה חם שטף את גופה. היא הרימה את עיניה והביטה בו. הוא קירב אליה את שפתיו ונישק אותה נשיקה ארוכה ורכה. אז הרחיק מעט את שפתיו, קירב את אפו אל צווארה והחל להריח אותו. "יש לך ריח נפלא"- הוא לחש לה. לנה הרגישה איך בטנה מתכווצת.
אחר כך נפגשו בדירה שלו בדרום העיר. ירון פגש אותה בכניסה לבניין המשופץ. הם עלו במדרגות התלולות לקומה השלישית ונכנסו פנימה. פנסי הרחוב האירו את החלל. ירון סגר את הדלת ונעמד מאחוריה. הוא קירב את אפו אל עורפה והריח אותה. צליל שאיפת האוויר, שבר את דממת החדר. לרגע נבהלה. מה הוא עושה? מריח אותי? היא נזכרה שרצה כל הדרך מהחניה עד הכניסה לתחנה הרכבת. טיפות קטנות של זיעה כיסו את פניה ובית השחי נרטב מעט. פניה האדימו בחושך.
ירון ירד עם אפו במורד צווארה והיא שוב שמעה צליל שאיפת אוויר דרך האף. היא עמדה בגבה אליו. אפו המשיך לחקור את כתפה, דגדג קלות את גבה העליון והתקרב אל בית השחי הימני. לנה התמלאה אימה. הוא הולך להריח את הזיעה שלי, הוא הולך להריח אותי!-עברה מחשבה מהירה במוחה. שאיפת אוויר עמוקה וארוכה נשמעה שוב. ועוד אחת. ועוד. היא הסבה את ראשה וראתה אותו מסניף את ריח בית השחי שלה כמו שמומחים לאפיון הריחות היו עושים במעבדה שלה. עכשיו היא המעבדה שלו. הוא רכן קדימה והחדיר את אפו בין הכתף לבין בית החזה, הממשיך להריח אותה ללא הפסקה. רעד קל עבר בה, אך תגובות שרשרת של הנאה החלו לרוץ בגופה. בטנה התמלאה התכווצויות קטנות וחום החל לעלות במעלה עמוד השדרה. היא הרחיקה מעט את ידיה לאפשר לאפו לצלול לתוך בית השחי שלה. הוא הריח אותה בשאיפות עמוקות. גופה נענה לו. רעידות קטנות הרעידו את בטנה והניעו את אגנה. אנחה קולנית נפלטה מפיה. לנה קימרה את גבה ונשענה על הקיר מולה. ירון הרים את הגופייה שלבשה והריח את גבה התחתון. גופה רעד שוב וצרחה חזקה נפלטה לחלל הדירה הריקה. היא עצמה את עיניה וחיכתה לשמוע עוד שאיפת אוויר ממקום אחר של גופה. כמו בתגובת סתירה כימית שפולטת חום, נוזלי התשוקה שלה וחום אדיר נפלטו החוצה וכיסו את הסביבה.
היא רצתה שימשיך להריח. עוד. שירד עם אפו במורד בטנה וימלא את ריאותיו בריח חזק של מיציה. היא רצתה להריח אותו. להכיר את ריחות גופו בכל נקודה. לנשום אותו עמוק ולשאוף עד שלא תישאר עליו אף מולקולת ריח. היא רצתה להריח את פניו ואת ידיו, את גבו, את איברו. המחשבה גירתה אותה וגרמה לה להזיע. ירון הוריד את חולצתו. גופו המיוזע הבריק בחשיכה. לנה קירבה את אפה אל חזהו ושאבה את האוויר כמו שירון עשה. ריח חמוץ חלש דגדג את אפה. ירון הניח את ידו על עורפה וקירב אותה אליו. היא נשמה עוד, שאפה את האוויר בכל כוחה שוב. ריח חריף חזק פרץ לתוכה. היא פלטה צעקה קולנית, בטנה התכווצה והיא איבדה לרגע את שיווי משקלה.
צליל ההודעה השנייה החזיר את לנה למציאות ולמעבדה שלה. "מתגעגע להריח אותך"- הופיעה הודעה חדשה מירון על מסך הטלפון. לנה חייכה ופתחה שוב את הבקבוקון עם הנוזל הכתום, שאפה את הריח בכל כוחה כמו שעשתה אתמול בערב בדירתו של ירון. ריח חמצמץ של קליפת תפוז, מהול בריח מתוק של היביסקוס מילא את אפה.
29/4/21
מאיה אלבה
רוצים לקרא עוד על מפרי עטה של מאיה בפייסבוק https://www.facebook.com/mayaalbastories
