" יאללה, תעלי. את לא פוחדת, נכון?" – הוא הביט ישירות לתוך עינייה וחיוכו השובב השתקף בתוכן.
" בכלל לא"- היא ענתה בקול רם מדי להסתיר את הרעד ועלתה על האופנוע מאחוריו.
" החזיקי בי ואל תפחדי"- קולו התערבב ברעש המנוע.
בהתחלה היא ניסתה לא להחזיק בו, יותר נכון לא לחבקו, אך מהר מאוד הבינה שאין ברירה אלא להיצמד אליו, לעצום את העינייה ולתת לו להסיע אותה. הוא נסע לאט כדי לתת לה להתרגל. כשהרגיש את חום גופה הנצמד אליו, לחץ על הגז והאופנוע החל עף בין שדות הגליל מהר יותר ויותר. למרות שהייתה עם עיניים עצומות היא הרגישה את המהירות ופחד צילצל באוזניה. היא נצמדה אליו קרוב יותר, כך הרגישה בטוחה ומוגנת יותר. האופנוע טס בין שדות וגבהות. שמש שקעה. ריח של אדמה חמה עמד באוויר.
אחרי הנסיעה שהרגישה לה ארוכה עד מאוד, אך למעשה ארכה פחות משעה, הם עצרו ליד חוף הכנרת. הוא ירד מהאופנוע והושיט לה את היד. " בואי, נלך לשחות". "לשחות? עכשיו? איך? לא הבאתי בגד ים!"- שאלות החלו מרעישות במוחה.
הם נעמדו קרוב לקו המים. חושך חם עטף אותם. רחש הגלים שבר את הדממה. הוא הוריד את בגדיו במהרה ורץ ערום לתוך המים. שוחה מהחוף וחוזר חלילה. " נו? מה איתך? את באה?" – נשמע קולו מרחוק.
נראה היה שאין נפש חיה בסביבה. היא הורידה בזהירות את בגדיה ונכנסה לתוך המים. הם קיבלו אותה בחיבוק מרענן וחמים. היא החלה שוחה לכיוון שממנו שמעה את קולו. המים ליטפו את גופה. מגע שלהם היה נעים, משחרר ומרגיע. היא הרגישה איך הם נפתחים ומקבלים אותה לתוכם.
"בואי אלי"- שמעה את קולו מכיוון ימין. היא הפנתה את ראשה וראתה אותו עומד במרחק של ידו שהושיט אליה. היא תפסה אותה. במשיכה חזקה הוא הצמיד אותה אליו. המקום היה עמוק עבורה והיא לא הצליחה לעמוד על הקרקע. היא עטפה את עכוזו ברגליה ומיד הרגישה את תשוקתו. שפתיו נצמדו לשפתיה. חום החל עולה בה. זרמי חשמל קטנים רצו בכל גופה. היא החלה נעה בתנועות איטיות ובלתי נשלטות על גופו, כשרק שכבה דקה של מים מפרידה בינהם. הוא הניח את שתי ידיו על ישבנה כדי לתמוך בתנועתה שהפכה מיד לתנועה משולבת של שניהם.
באחד מרגעי השיא הרבים, היא הביטה מעלה לשמיים. מיליוני כוכבים האירו את פניה הסמוקות.
